בית הדין לעבודה חייב באחרונה את ביטוח לאומי ואת הרשות לזכויות ניצולי שואה לשלם לאישה תגמולים, חרף גרסת בנותיו של המנוח כאילו הזוגיות הסתיימה לפני שנים – כשהחליטו להפריד מגורים.
בשנת 2013 נפטר ניצול שואה והוריש את רוב נכסיו וממונו לבנותיו מנישואים קודמים, ואילו לבת-זוגו ב-26 השנים האחרונות לחייו הותיר 1,000 שקל בלבד. זמן מה לאחר מכן בת הזוג ניסתה למצוא מזור כלכלי וביקשה מגופים שונים כמו ביטוח לאומי, מקום העבודה של המנוח והרשות לזכויות ניצולי שואה, להכיר בה כידועה בציבור הזכאית לתגמולים.
אלא שכל הגופים דחו את פניותיה בטענה שהיא והמנוח לא גרו יחד ולכן לא ניתן לראות בהם כידועים בציבור, ובשנת 2014 האישה תבעה אותם בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
התובעת טענה כי בתחילת הזוגיות היא והמנוח ניסו לגור ביחד אך על רקע סכסוך קשה עם ילדיהם מנישואיהם הקודמים הוא עזב את הדירה לאחר 13 שנים, אף שהמשיכו להיות יחד עד פטירתו. עוד לטענתה, לאורך השנים הזוגיות הייתה יציבה וטובה והם בילו יחד בחגים, באירועים משפחתיים ויצאו לחופשות משותפות, מה גם שהמנוח סייע לה כלכלית והשתתף בהוצאותיה.
שלושת הגופים שנתבעו כולם טענו כי ביום בו עזב המנוח את הבית בני הזוג נפרדו והציגו בבית הדין עדויות מטעם בנותיו התומכות בגרסת הפרידה. כך למשל, אחת מבנותיו סיפרה בעדותה שלכל היותר הקשר המשיך מבחינה מינית, ושהתובעת היא זו שרצתה בהפרדת המגורים.
לא חובה לגור ביחד
השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה כי קיומו של בית משותף הוא אמנם אחד מהתנאים להכרה בידועים בציבור, אך היעדרו אינו בהכרח שולל את הזוגיות. לפי השופטת, ישנם סממנים נוספים שיכולים להעיד על זוגיות חזקה טובה כמו יחסי אישות, נראות בציבור ושותפות כלכלית.
השופטת האמינה לתובעת, שהציגה הוכחות לכך שהיא והמנוח נשארו בקשר זוגי גם אחרי תום המגורים המשותפים (ערכו קניות משותפות, הגיעו לאירועים משפחתיים האחת של השנייה ובילו בחופשות זוגיות).
לעומת התובעת, התרשמות השופטת מבנותיו של המנוח – שהובאו להעיד בתיק – הייתה שלילית והיא ציינה כי עדויותיהן היו מוטות בבירור נגד התובעת תוך המעטה ממעמדה בחייו של אביהן, ככל הנראה על רקע הסכסוך ששורר ביניהן.
השופטת נעים דיבנר הוסיפה כי גם הדרת התובעת מירושתו של המנוח אינה מערערת את מעמדה כידועה בציבור, שכן לטעמה התנהלות כזו היא סבירה והגיונית בהתחשב בכך שמדובר בזוגיות שנייה.
לפיכך, השופטת הגיעה למסקנה שהתובעת והמנוח ניהלו זוגיות החל משנת 1987 ועד לפטירתו של המנוח ונחשבו לידועים בציבור.
בהתאם לכך, השופטת הורתה לשלושת הגופים לשלם לתובעת את כל הזכויות המגיעות לה מכוח מעמדה, בתוספת הוצאות משפט בסך 7,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד יניב סברדליק
- ב"כ הנתבעים: עו"ד הדס אהרוני, עו"ד נחום פיינברג, עו"ד שרה שהם
עו"ד כרם רוזנברג
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.